לזכור גם את מי שנדחקו לקרן זווית וכוחם לא עמד להם

טקס גילוי מצבה בלתי שיגרתי התקיים ביום שלישי (16.3.21) בבית העלמין כנרת, ביוזמת קבוצה של סטודנטים מאוניברסיטת חיפה ובסיוע של המועצה האזורית עמק הירדן וקיבוץ כנרת.

במקום שבו טמונים גדולי הדור, מעצבי האתוס החלוצי, פורצי הדרך שהעפילו וזכו גם להגשים – נערך בצהריים טקס גילוי מצבה לחלוץ אלכסנדר ברקנר, שכוחו לא עמד לו אל מול קשיי היום יום והוא שלח יד בנפשו. "זהו טקס לזכרו של חלוץ שחייו מבטאים את מהות החלום ואת שברו", היטיב להגדיר זאת טל ריזמוביץ', שדיבר בטקס בשם חבריו הסטודנטים.

ברקנר ירה בעצמו ב-27 באוקטובר 1911 כשהוא מותיר אחריו יומן המגולל את הקשיים שליוו אותו בימיו במושבת כנרת. חלומו להימנות עם החלוצים המחיים את ההתיישבות העברית בארץ ישראל נתקל באינספור קשיי קיום יומיומיים, שדירדרו את מצבו הנפשי. תמונת היסורים שאותה הוא מציג ביומנו כוללת גם שברון לב בעקבות אהבתו, שלא התממשה, לחנה מייזל, חלוצה ודמות מופת בהתיישבות, מי שהקימה ב-1911 את חוות העלמות על שפת הכנרת.

כמו לא מעט חלוצות וחלוצים אשר כרעו תחת קשיי הקיום ושלחו יד בנפשם, גם את ברקנר טמנו בקבר בלי ציון וביקשו להעלים אותו ואת כשלונו. "צריך להבין שלהיות מהגר זה מייסר; להיות מהפכן זה מייסר ולבחור בחיי עבודה זה מייסר", אמר בטקס ההיסטוריון חבר קיבוץ עין גב, מוקי צור. "אנשים ששלחו יד בנפשם הובאו לקבורה בטקס שנועד בעיקר כדי הטיל עליהם אות קלון".

לפני 15 שנים איתר את יומנו של ברקנר פרופ' גור אלרואי, היסטוריון מן החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. היומן המפורט והעשיר במידע שימש חומר לימודי מרתק עבור הסטודנטים של פרופ' אלרואי, שהחליטו כי הם יאתרו את קברו של ברקנר ויקימו לזכרו מצבה.

 "בזכות התעקשותו של גור אלרואי, שמתעקש ודורך על שבילי העצב של העם היהודי, נמצא - פחות או יותר - מקום קבורתו של ברקנר", אמר מוקי צור בטקס.

בטקס, שהתקיים בנוכחות עשרות אנשים – סטודנטים, אנשי עמק הירדן ועובדי המועצה האזורית, אמר ראש המועצה עידן גרינבאום: "אלפי ישראלים מטיילים מדי שנה בין שבילי בית העלמין הזה ושומעים את סיפוריהם של גדולי הדור ושומעים את סיפורי הגבורה של החלוצים הלוחמים ועזי הנפש. לכולנו קל לשכוח, שבדרך להגשמת החלום הציוני, עם כיבוש הארץ והשממה, היו גם אלכסנדר ברקנרים כאלה, שנדחקו לקרן זווית כי לא עמד להם כוחם. אנשים שקשיי היום יום שברו את רוחם עד שלא יכלו עוד".

"חשיבותו הרבה של היומן", הסביר פרופ' אלרואי בטקס, "היא בכך שנכתב על ידי פועל פשוט שלא נמנה עם מנהיגי העלייה אלא חי בשוליה של החברה החלוצית. כתיבתו תמימה וחפה מכל מניפולציה. ברקנר מספר לא רק על קשייו האישיים וצרותיו, אלא על קשייהם של בני דורו בטרם עיוות הזיכרון את הדברים כפי שהתרחשו".